אזורי הכתב

צעדיה של המורה נעמה נשמעו במסדרון, עוד רגע קט היא תפתח את הדלת ותכנס לכיתתה. וזאת יש לדעת, כי המורה נעמה היא מורה בכירה למקצועות הלשון, ודמותה התמירה מעוררת השראה. בכיתה שוררת מתיחות קלה, שכן האתגר שהציבה להן המורה היה שונה מתמיד. בהשראת הסיפור על חלב הלביאה התחלקה הכיתה לקבוצות שהוקבלו לגוף האדם: עליון = ראש, אמצע = לב ותחתון = רגליים. "על כל קבוצה להוכיח את חשיבותה בעזרת פתגמים או מטבעות לשון".

ראשונה למדברות, הייתה כמובן, קבוצת הראש. 

הראש, הן טענו בטוב טעם, מסמל את האזור העליון, את עולם הרוח והרוחני, את כל הנעלה והמרומם. מוסר, מצפון וערכים. האדם המוסרי "שואף גבוה" רוצה להשיג "עולמות עליונים" והוא מתעניין ב"דברים שברומו של עולם" הוא הולך ומתעלה בבחינת "מעלין בקודש". רגשותיו הנעלים מתוארים כ"התרוממות הרוח" והיכולת להתגבר – "להרים ראש". החשוב מתוך הקהל מכונה "ראש הקהל". וכן, יש מקום גם למי שקצת התנתק מן המציאות והוא "מרחף בעננים"…

הי, רגע, החלה לדבר בהתרגשות  קבוצת הלב, לא נותנת לקבוצה לסיים, הלב משכן הרגשות, כאן מתחיל ומתחולל הכל!  בלי לב פועם, אין חיים, להט נמסך בדבריהן. האדם הטוב והמתמסר לזולת מכונה "טוב לב" הוא "לבבי" ו"ליבו רחב כאולם". גם בתורה מבקשים את "אשר ידבנו ליבו". הדברים החשובים הם "לב הדברים", ונקודת המרכז היא הלב בדומה "ללב ים" או "לב המדבר". אדם רע חסר מצפון הוא "חסר לב" ו"ליבו לב אבן"… וכולם מתרחקים מאותו אחד "שפיו וליבו אינם שווים". עם "יד הלב" אין כמו הלב…

כעת נעמדה על רגליה הקבוצה האחרונה. 

חקרנו והעמקנו בנושא, "ירדנו לשורשם של דברים", ודברינו נטועים היטב באדמה. לא נוכל להתעלם שלעיתים יש קונטציה שלילית לאזור התחתון כמו "עולם תחתון" שהוא שם כולל לעולם אפל של יצרים ושכולנו מתרחקים ממנו מרחק בטוח, אבל בדיוק אותם כוחות נסתרים הם שמניעים את האדם לפעולה. הם המנוע שדוחף ומקדם. "אמא אדמה" היא הקרקע הבטוחה שנותנת את הבסיס האיתן והכוחות לצמיחה ולהתפתחות. מי "שעומד עם שני רגלים" מבטא יציבות, בטחון, יש לו הכח לפעול. בלי בסיס ועוגן הוא ידמה לאנייה המטלטלת בים סוער. הרגליים הן המוליכות את האדם, הן כלי המעשה לממש ולהוציא לפועל את כל אשר חושב הראש ומרגיש הלב. 

בשקט שהשתרר בכיתה, נשמע קולה החם של המורה נעמה: "אין צורך לוותר או להתעקש,  החכמה לגשר בין הראש לרגליים דרך הלב".

בהשראת השעור, נוכל להבין טוב יותר את משמעותם של אזורי הכתב.

גרפולוגים מצאו הקבלות בין איזורי הכתב לגוף האדם ולמבנה הנפש בתיאוריות שונות. פוקורני ראה בשלשת אזורי הכתב הקבלה לגוף, נפש ורוח.  ופולבר הקביל אותם לתיאוריה של פרויד סופר אגו, אגו ואיד. כל אחד מן ההקבלות תורמת הבנה והעמקה במשמעותם של אזורי הכתב.

אנו מצפים לראות את שלשת האזורים מפותחים, ולכל הפחות קיימים, בדיוק כפי שלא ניתן לוותר על הראש החושב, הלב המרגיש והרגליים המביאות למעשה. 

בכל האותיות יש חלק אמצעי, המחבר בין האזור העליון לתחתון, ומכאן חשיבותו. האזור האמצעי צריך להיות "בריא" – תקין ויציב, מאוזן וסדיר בגודלו.  כי הוא המתווך בין הסופר אגו לאיד, בין אינטלקטואל, ערכים ואידיאלים לעולם המעשה והחומר, שהם לעיתים כוחות חזקים המנוגדים אחד לשני.

הלב, הנמצא במרכז הגוף מתבטא באזור האמצע, שהוא סימבולי לכוחות הנפש.  תחושת הלב, הצרכים הרגשיים והעולם החברתי, וכל מה שקורה כאן ועכשיו. ההתמקדות באזור האמצע מבטאת גם התרכזות ב"אני". אדם שמשקיע ומנתב את הכוחות בדאגה למילוי הצרכים האישיים שלו, במילים עממיות: אנוכיות, אגוצנטריות, ועד לנרקסיסזם. 

כפי שתיארנו, "למעלה" הוא מושג הקשור ברוח, בנעלה ומרומם. מושגים חיובים נתפסים כעליה והתרוממות, לעומת ירידה ונפילה הנתפסים כשלילים "נפל לדכאון" ולא "עלה לדכאון"… מי שהטעו או הכשילו אותו "נפל בבור" ועוד.

קיימים הבדלים משמעותיים בין אזור עליון בתנועות חיוביות לשליליות.  

בתנועה חיובית האזור העליון מבטא את הסופר אגו והעולם האינטלקטואל בפן החיובי. סקרנות אינטלקטואלית, עירנות ופתיחות לרעיונות, אידיאולגיות וערכים. אך כאמור, אזור עליון לא בהכרח מצביע על אנשים חכמים ואינטליגנטים, ובתנועות אחרות וכשיש הגזמה בצורה מראה על פנטזיות ואשליות. 

בתנועה סוערת העליה לאזור עליון מבטאת יוהרה והתנשאות. אדם שרואה את הסובבים אותו כנחותים ממנו, והוא מסתכל עליהם מלמעלה ללמטה. בתנועות המעוכבות העליה לאזור עליון יכולה לבטא פיצוי על תדמית חלשה, קבעון חשיבתי, ובריחה לעולם הרוח בשל קשיי הסתגלות. 

העדר אזור עליון מעיד על כותב, שאינו מוצא ענין בתחומים שאזור עליון מייצג או בקושי להתמודד מולם. לדוגמא: נקיפות מצפון ואידיאלים מחמירים ייתכן ויגרמו בכתבים מסוימים להיעדר אזור עליון, בגלל הקושי שבהתמודדות מול ההחמרה העצמית, ומאידך גם העדר שאיפות יקטינו את האזור העליון. 

האזור התחתון נוצר מהחלק היורד למטה. 

"למטה" מהווה סימבוליקה לכל התחומיים הארציים. האיד המקביל לחלק התחתון של הגוף, מסמל את הצרכים החומריים והפיזיים, קשור לארציות, שורשים, יצריות וחומריות. אנו רגילים להשתמש בביטוי "הולך לעשות" הרגליים מזוהים כעשיה, ומכאן שהחלק התחתון מבטא יציבות, פרקטיות ומעשיות. במקביל לעולם הרוח המשקף את האינטלקטואל,  כאן משתקף עולם המעשה.

כדי להבין ולדייק בהבנת משמעות האזור התחתון, יש לתת את הדעת על השילוב בין הצורה לתנועה.

ככל שהדחפים חזקים, האזור התחתון יבטא מיניות, ייצריות וחומריות. אך ככל שיש איזון בין מעצורים לדחפים האזור התחתון יסמל פרקטיות, יכולת מימוש ועשיה, וחיבור נכון למציאות. בתנועה המבוקרת שיש בה מעצורים של בקרה וזהירות, יבטא האזור התחתון את "ירידה לשורש הענין" – חשיבה אנאליטית ומחקרית.